התכנית מאפשרת לחזק את הבניין הישן בשני מסלולים:
הרחבת הדירות הקיימות בשטח של עד 25 מ"ר, בהתאם למגבלות החלות על המגרש שעליו עומד הבניין, והוספת קומות חדשות לצורך בניית דירות חדשות על גג הבניין הקיים בהיקף של עד 2.5 קומות. במקרים מסוימים ניתן להוסיף דירות גם בקומת הקרקע (בבניינים שבהם יש קומת עמודים מפולשת) או תוספת אגף במקומן של 2.5 הקומות (בהיקף שטחים זהה). עסקה מסוג זה מוכרת בשוק כ"תמ"א 38/1" או "תמ"א 38/3" (המספור מתייחס לשינויים שבוצעו בתכנית הארצית לאורך השנים).
במדריך זה נכנה פרויקט במסלול זה "פרויקט חיזוק ועיבוי".
המסלול כולל הריסת הבניין הקיים ובנייה של בניין חדש במקומו, הבנוי לפי כל התקנים המאושרים וכולל דירות חדשות (על פי רוב גדולות יותר) לכל בעלי הדירות מהבניין הישן שנהרס, דירות נוספות למכירה וחניה תת-קרקעית. במקרים רבים יש זכויות בנייה שאושרו בעבר בשטח המגרש בתכניות מפורטות (תב"ע) ישנות – שלא מומשו – וניתן לנצל גם אותן, נוסף על זכויות הבנייה מתוקף תמ"א 38. היקף הבנייה תלוי בהיקף הזכויות שניתן לנצל במגבלת הקומות המותרות. תיקון 3/א' אשר אושר בסוף שנת 2016 קבע את אופן חישוב זכויות הבנייה בפרויקטים של הריסה ובניה מחדש. התיקון קשר בין היקף זכויות הבנייה ומספר הקומות שניתן להוסיף לבניין לבין גובהו של הבניין הקיים: מבנה קיים בן שתי קומות יוכל להוסיף 2.5 קומות מתוקף תמ"א 38, מבנה קיים בן 3 קומות יוכל להוסיף 3 קומות ומבנה גבוה יותר מ-3 קומות יוכל להוסיף 3.5 קומות. בנוסף, במבנים בהם קיימת קומת עמודים ניתן להוסיף גם אותה למניין הקומות שניתן יהיה להוסיף לבניין החדש שיבנה או להכליל אותה במניין הקומות של הבניין. אחת מבין האפשרויות. עסקה מסוג זה מוכרת כ"תמ"א 38 / 2" או תמ"א 38 / 3א'.
תמ"א 38 אינה קובעת הנחיות באשר לתמורה לבעלי הדירות, אלא את זכויות הבנייה המרביות. היות שבבניין קיים יש לעיתים הבדלים בין הדירות וכן קיימות מגבלות פיזיות בקרבה למבנים סמוכים או מגבלות בנייה אחרות (למשל חניות מוצמדות בטאבו, שמיקומן מקשה על הצבת עמודים לצורך הרחבת הדירות; דירות הבנויות כך שהרחבתן תפגע בתפקוד הנוכחי שלהן), הרי שלרוב אי-אפשר לנצל את מלוא שטח ההרחבה המותר בתכנית הארצית – 25 מ"ר. לעיתים לא תתאפשר תמורה זהה לכל דירה אולם ככלל, "מפתח התמורה" יהיה אחיד (עקרונות לפיהם בעלי דירות דומות יהיו זכאיים לתמורה על בסיס דומה. אם תינתן הטבה כלשהי למי מבעלי הדירות, היא תחול גם על שאר בעלי הדירות שבבעלותם דירות עם אותם מאפיינים).
יש לזכור כי בפרויקט תמ"א 38, כל בעלי הדירות מחזקים וממגנים את דירותיהם, משפרים את איכות חייהם ומשביחים את נכסיהם.
במסלול חיזוק ועיבוי התמורה לבעלי דירות כוללת חיזוק המבנה מפני רעידות אדמה; הרחבת הדירות הקיימות במידת האפשר בדרך כלל באמצעות ממ"ד; שדרוג השטחים המשותפים בבניין כולל שיפוץ הלובי, הקמת מעלית, שדרוג המקלט הקיים (אם אין אפשרות לבניית ממ"דים) והחלפת צנרת מים וביוב וחיפוי חיצוני של הבניין (לא כולל שיפוץ פנימי של הדירות); נשיאה בכל עלויות הפרויקט, ישירות ועקיפות, לרבות תכנון, ייעוץ משפטי לדיירים, מיסוי וביצוע הבנייה; הוספת מרפסות, הנהוגה בעסקה מסוג זה, אינה מחויבת, אך מקובלת מאוד כתמורה לבעלי הדירות – כל עוד הדבר אפשרי מהבחינה התכנונית.
במסלול זה, דיירי הבניין נשארים, בדרך כלל, לגור בדירותיהם בזמן ביצוע העבודות.
במסלול הריסה ובנייה בעלי הדירות מקבלים דירה חדשה, במידת האפשר גדולה יותר מהנוכחית, הכוללת ממ"ד ומרפסת, ומקום חניה תת-קרקעי. היזם נושא בכל עלויות הפרויקט, הישירות והעקיפות, לרבות תכנון, ייעוץ משפטי לדיירים, מיסוי וביצוע הבנייה.
בפרויקט זה במהלך הבנייה מפנים בעלי הדירות את דירותיהם, עוברים לדירות חלופיות בשכירות וחוזרים אל הדירות החדשות לאחר סיום הבנייה, והיזם נושא גם בכל העלויות הקשורות לכך.
במדריך זה נכנה פרויקט במסלול זה "הריסה ובנייה מחדש".
מתוך – אתר משרד השיכון.
